אהרון אלמוג אינו נמנה עם הסופרים המזרחיים שעליהם מדובר בראיון, שכן בהיותו יליד 1931 - צעיר כבר איננו, ובהיותו דור שלישי בארץ - עולה חדש בוודאי שאיננו, ומכיוון שנולד בתל אביב ועליה נסבים כל שיריו - איש הפריפריה בוודאי ובוודאי שאיננו. ובכל זאת אין כשירתו למזרחיות ולמקומיות.

עובדה זו הודגשה בידי השופטים שהעניקו לו את פרס ביאליק ב-1999, ונימוקיהם היו: אלמוג הוא משורר ארץ-ישראלי, תל-אביבי, בן לעדה התימנית. שלושת מעגלי החיים הללו מזינים את שיריו, מעצבים אותם ויוצרים את קולו האישי. אבל יותר משאהרון אלמוג הוא משורר של מקומות, הוא משורר של זמנים, שאותם הוא טוחן באופן בלתי צפוי, וההפתעות האלה הן מן התענוגות ששירתו מזמנת לקוראיה. בדרך מעודנת ולפעמים ערמומית הוא מעביר לנו את מצוקותיו ואת מעט חדוותיו. גם כשהוא משמיע צעקה, היא נעשית בעקיפין, כמעט בהיחבא, וזה שמקנה לה את כוחה האמיתי.