שפל
רוח
שפל-רוח, שפל-ברך וקומה, / אקדמך ברב פחד ואימה.
לפניך אני נחשב בעיני / כתולעת קטנה באדמה.
מלוא עולם, אשר אין קץ לגדלו, / הכמוני יהללך, ובמה?
הדרך לא יכילון מלאכי רום - /ועל אחת אני כמה וכמה!
אשחר אל בראשית רעיוני / אשר לשמו תהלל כל נשמה.
===================================================================================
(ניתוח השיר)
סוג השיר:
שיר קודש פיוט רשות לנשמת.
נושא השיר:
אפסות האדם מול האל.
תוכן השיר:
הדובר פונה לאל בתפילה ובצניעות רבה.
הדובר משתפל גם גופנית וגם רוחנית מול הבורא.
הדובר מעריך את עצמו כמו תולעת קטנה ,זאת אומרת הוא חסר ערך.
קשה לאדם לשבח את האל מרוב גדולתו ועוצמתו.
המלאכים הם נחותים מול האל כך בוודאי האדם .
אלוהים הוא מחשבתו הראשונה של המשורר בקומו בבוקר ,כך גם כל הברייות.
קישוטי לשון:
1.דימוי: כתולעת.
2.חזרה: שפל, שפל.
3.מטונימיה: מלוא עולם.
4.אקרוסטיכון: שלמה.
5.שיבוץ: לשמו תהלל כל נשמה.
6.שאלה ריטורית:"הכמוני יהללך ובמה".
======================================================================================
כָּתַב סְתָיו/ שלמה אבן גבירול
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַּן מִתְכֵלֶת וְאַרְגָמָן / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחוֹשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו.
לָכֵן, בּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַּדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.
שירי טבע בשירת ימי הביניים
בשירת ימי הביניים אין תיאור של טבע פראי ראשוני אלא תיאור של גינות הארמון וגינות
החמד שבו. יש תאור של נופים מצומצמים ומטופחים שנותנים תחושה שהאדם שולט בהם ולא הם
בו.
בשירי הטבע ניכרת שאיפה לסדר והרמוניה בהתאם לחוקים המקובלים.
המכתב – משמעות המושג בשירת ימי הביניים
בימי הביניים דברים שנכתבו היו נדירים ובעלי ערך רב (הדפוס הומצא רק במאה ה15-
, הרשב"ג חי בתחילת המאה ה11-).
הכתיבה בתקופה זו נחשבה למלאכת רבת חשיבות ולכתב היד נודע תפקיד חשוב בשימור יצירות
תרבות ולהידברות בין מושלים רחוקים. עובדה זו הביאה לשכלולו ולייפויו של כתב היד עד
למדרגה של מלאכת מחשבת. את המכתבים נהגו לעטר ולכתוב באותיות מיוחדות ואפילו לבשם
אותם בבשמים.
סיכום השיר
השיר "כתב סתיו" הוא שיר טבע המתאר את פעילותם המשותפת של גשמי הסתיו והאדמה
אשר בעקבותיה צמחו בערוגות הגנים פרחים שדמו בהדרם לכוכבי השמיים.
בשיר מתוארת תמונה של גשם ופריחה, תמונה זו מבטאת "אירוע": הסתיו "כותב" בגשמיו "מכתב"
של פרחים כחולים ואדומים בגן, אשר גם חכם ואומן לא יוכל, במחשבותיו, לתכנן כמוהו.
האדמה , בתגובה, הוציאה את פרחיה הדומים לכוכבי השמים.
השיר מכיל שני חלקים. החלק הראשון כולל את שני בתיו הראשונים של השיר, והחלק
השני את הבית השלישי בשיר.
ערוגות הגן הן המקשרות בין שני חלקי השיר: על ערוגות הגן כותב הסתיו את מכתבו
המיוחד, ועליהן גם רוקמת האדמה את רקמתה המהודרת.
גם בשמיים ניתן לראות כיסוד המקשר בין שני חלקי השיר: מן השמיים ירדו גשמי הסתיו,
ובהם גם קנאה האדמה.
קישוטי השיר
השיר "כתב סתיו" מתאר את פעילות הסתיו והאדמה באמצעות האנשה:
הסתיו מתואר ככותב מכתב והאדמה כרוקמת וחומדת (מקנאה). השימוש בהאנשה מקרב את
התיאור לתחום הרגשי-אנושי.
ניתן לראות בפעולת האדמה כתשובה למכתבו של הסתיו אליה.
בשיר ציורי לשון הלקוחים משלושה תחומים: המכתב, הלבוש והכוכבים.
המטאפורות בשיר הן מטאפורות שהתרחבו לתמונה חזותית של גשם ופריחה.
התמונות מציגות את גורמי הצמיחה והפריחה בטבע (סתיו, גשמים) כדמויות אנושיות
המבצעות פעולות אנושיות (כתיבה, רקמה) מתוך מניע אנושי (קנאה).
החרוז בשיר הוא חרוז "מבריח" (שווה). החרוז מסתיים בצליל Xיו. התנועה X חוזרת פעמים
רבות בשיר ומשרה אווירה של מרחב.
בשיר גם חריזה פנימית: כתב – סתיו – מכתב,
מטריו – וברביביו – ברקיו - עביו
גן – ארגמן
חמדה – אדמה – רקמה
גם כל החרוזים הפנימיים מסתיימים בצליל X.
בשיר יש צימודים: צימוד גזרי: לחושב – במחשביו
צימוד נוסף: כתב – מכתב
בשיר מלים נרדפות: מטריו- רביביו,
השיבוצים בשיר
בשיר יש שימוש בולט בצירופים תנ"כיים קיימים.
הצירוף "רקם", "תכלת" ו"ארגמן" מופיע במקרא במקומות רבים – בעיקר בהקשר לעבודת
בית המקדש והם תורמים לתפארת והערצת הטבע.
כף עביו: "באו בעבים ובכפים עלו" (ירמיהו ד', 29)
נתכנו ככוכביו: "ירח וכוכבים אשר כוננת" (תהילים ח', 4)
לחושב במחשביו: "כי עלי חשבו מחשבות" (ירמיהו י"א, 3