זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי
זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי
וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי;
הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת-אָחִי
אֱמָר-לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.
אֱמָר-לוֹ: בִּי נָבַע מְקוֹר אוֹרָה –
וַיִּיבַשׁ נְטָפִים נְטָפִים;
בִּלְבָבִי שַׁלְהֶבֶת יָקָדָה –
וַתִּדְעַךְ רְשָׁפִים רְשָׁפִים.
וְעַתָּה מַעְיָנִי כְּמוֹ פֶצַע:
רַק שׁוֹתֵת וּמְטַפְטֵף לִפְעָמִים;
וּלְבָבִי עוֹד יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר
מְגוֹלָל בָּאֵפֶר וּבְדָמִים
===============================================
|
-דברי
המשורר על כאב היצירה, על התייבשות מעין היצירה
ועל אי |
הנושא |
|
.שלושה
בתים סימטריים, בעלי משקל קבוע וריתמוס
ברור |
מבנה |
|
השיר בנוי תמונות לשון: היצירה כמוה כמעין מים חיים
או
השירה מתוארת באמצעות מטונימיות כדמעה וכאנחה, שכן
היא |
ציורי לשון |
|
הדובר מצייר מצב של התמעטות, של התייבשות. מעין האור
יבש |
תהליך |
|
הדובר שולח אנחתו לרוח, כלומר, לאבדון. את החול הוא
מספיג |
ההתקבלות |
|
הדובר פונה בשירתו אל הרוח, שולח את המסר בתקווה שיקלט
ע"י |
הסיטואציה |
|
הדמעה, שראינו את תפקידה בשיר "ואם ישאל המלאך" כביטוי
פנימי |
סמל תשתית |