יונה פרק א'

דמותו של יונה

על יונה יש מעט מאוד פרטים אישיים – תעודת זהות דלה.

שם האב – אמתי

על מי נשלח להינבא – נינוה



שליחותו של יונה

1. ה' שלח את יונה לנבא על נינוה – "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני".

2. יונה סירב, ובמקום לבצע את השליחות, ברח לתרשיש.

תרשיש – תרשיש על פי השקפתו של יונה היא מקום הרחוק מתחום שליטתו של יונה, היא נמצאת בקצה האחר של העולם (של אז).

ה' אוניברסאלי – יונה ילמד זאת בדרך הקשה במהלך הסיפור בספר. הוא אינו מבין שנביא חייב למלא את השליחות שמוטלת עליו.



מדרש - מדוע ברח יונה?

שליחותו של יונה נאמרת בפסוק בצורה המפורשת הבאה:

הוראת השליחות - קום לך אל נינוה העיר הגדולה.

יונה עושה הפוך - נרדם בורח אל תרשיש העיר הרחוקה.

מדוע ברח יונה? – המדרש:

עפ"י מדרש ילקוט שמעוני, יונה נשלח לשתי שליחויות לפני השליחות הנ"ל:

1. בפעם הראשונה, נשלח יונה להשיב את ערי ישראל. יונה עמד במשימה והשיב אותן.

2. בפעם השנייה, נשלח להחריב את ירושלים. מכיוון שתושבי ירושלים חזרו בתשובה, ה' ריחם על העיר ולא החריבה. יונה הפך בעיני העם לנביא שקרי.

3. בפעם השלישית, נשלח יונה לנינוה להחריבה אך הוא ידע כי הגויים קרובים לתשובה, והם יחזרו בתשובה, וה' יחוס על העיר ושוב יחשיבו את יונה לנביא שקר. לכן, ברח למקום שאין ה' שם.



כיצד פעלו המלחים בזמן הסערה? – דמותם של המלחים

1. מתפללים לאלוהיהם (לא לה').

2. משליכים חפצים.

3. פונים ליונה (שמודה באשמה).

4. מנסים לחתור ליבשה.

5. מתפללים לה' ומבקשים ממנו לא לשפוך דם נקי (דמו של יונה. המלחים לא רוצים להשליך את יונה למים).

6. מטילים את יונה למים.

- המלחים הבינו את כוחו ושלטונו של ה' בעולם בצורה הדרגתית.

- הם גילו "אנושיות" ("ויראו אנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים") ולא זרקו את יונה לים.



דמותו של יונה בסיפור

בסיפורו של יונה ישנה ירידה פיסית וירידה מוסרית.

ירידה פיזית – יונה יורד פיזית ממקום גבוה (היבשה) למקום נמוך (מעמקי הים).

ירידה מוסרית – עד כדי אדישות לגורל אנשים אחרים (לא היה אכפת לו מהמלחים).

את ירידתו של יונה אפשר לתאר בצורת מדרגות כאשר המדרגה הראשונה (הגבוה ביותר) היא השיא של יונה והמדרגה הנמוכה ביותר היא השפל הגדול ביותר בסיפור (שלאחריו מתחילה עליה מחודשת):

1. "וירד יפו".

2. "וירד בה" (בספינה)

3. "וירד לירכתי הספינה"

4. "וישכב וירדם"

5. "הטילוהו לים"

6. יונה במעי הדג.

במודגש מסומנת מילה מנחה י.ר.ד המסמל את בריחתו וירידתו המוסרית והפיזית של יונה בסיפור.



יונה פרק ב'

סימני אגדה בסיפור

1. איך יונה שרד במעי הדג בחיים?

2. איך יונה לא נעכל ע"י הדג?

3. איך זה שבדיוק יונה נזרק לים – הדג בלע אותו?



המהפך בפרק

המהפך – יונה מתפלל

לפני: ברח, נרדם.

אחרי: מתפלל, מתקשר עם ה'.

הדג מקיא את יונה ליבשה וה' שולח אותו שנית לנינוה.



יונה פרק ג' – השליחות השנייה של יונה

ירידה לצורך עלייה

בתחילת סיפור יונה, ירד יונה פיזית ומוסרית, אך בפרק ג', הוא עולה חזרה:




השוואה בין שתי שליחויותיו של יונה


שליחות יונה בפרק א'
שליחות יונה בפרק ג'

הדובר
ה'
ה'

הנמען
יונה
יונה

הנשלח
יונה
יונה

המקום אליו נשלח
נינוה
נינוה

פירוט השליחות
ללכת לנבא על העיר
ללכת לנבא אל העיר

תגובת יונה
סירב ללכת לשליחות וברח
ביצע את השליחות




צורת הכתיבה במקרא:

פרק א' – "קרא עליה כי עלתה רעתם לפני".

עליה – ריחוק.

עלתה – אין קשיחות, יש הסבר.



פרק ג' – "וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך בעוד 40 יום נינוה נהפכת"

אליה – קירבה

בעוד 40 יום נינוה נהפכת – פירוט האמירה

דובר – קשיחות




החזרה בתשובה של אנשי נינוה

הכרה בחטא: "ויאמינו אנשי ניונוה באלוהים"

מבינים שמשהו לא היה בסדר. עשו מעשי חמס (מעשים רעים בין אדם לאדם).

חרטה פומבית: מהמלך עד לבהמה עושים פעולות שמעידות על חרטה. המלך מוציא כרוז לצום.

"וישובו איש מדרכו הרעה": החזרה בתשובה.



פרק ד' (פסוקים 1-2)

תוכן הפסוקים

מכיוון שלא נתקיימו דבריו של יונה, נפלה עליו רעה. יונה התפלל לה' וביקש ממנו: "אנה, ה', הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן, קדמתי לברוח תרשישה, כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארוך אפים ורב חסד ונחם על הרעה."

והפירוש (עפ"י קסותו): מחשבתי כשלא רציתי לציית לך בפעם הראשונה: בדעתי כי אתה אל רחום ועשוי להינחם על הרעה, חשבתי שאיומי לא יתקיימו.



מושגים

תרשיש

עיר רחוקה מאזור א"י. נמצאת כנראה באזור דרום ספרד של היום או קרוב לשם.

נחשבת לקצה העולם שהיה ידוע בתקופת יונה.

יונה חשב כי ה' אינו שולט על עיר זו.



נינוה

נינוה היא עיר גויים שממוקמת בין נהר פרת לנהר החידקל. היו בה אנשים אשר עשו מעשי חמס רבים בין אדם לרעהו. יונה נשלח לנבא עליה.



פשט ודרש

פשט – קריאת הטקסט המקראי כפשוטו, כפי שהוא בדיוק.

דרש – לתת מעין פרשנות לטקסט הפשוט, המדרש עוזר להבין את המשמעות שבכתוב.



מדרש

ישנם שני סוגים של מדרש:

מדרש הלכה – חוק.

מדרש אגדה – למשל "ילקוט שמעוני".



מוטיב המים במקרא

נוח, משה בתיבה על היאור, קריעת ים סוף, יונה והדג. – התחלה חדשה.
 

=========================================================

הרקע לתקופת ישעיהו

הכתובת לספר ישעיהו

שם הנביא: ישעיה בן-אמוץ.

על מי ניבא: יהודה וירושלים.

מי מלך בתקופה: עוזיהו בן יותם, אחז יחזקיהו.

עובדות על התקופה

-          אשור מעצמה שולטת בעולם – כבשה את ארם, שלטה בעיראק, תורכיה, בבל ועוד.

-          ממלכת ישראל וממלכת ארם מתפרקות וישראל יוצאת לגלות.

-          תגלת פלאסר מייסד את האימפריה האשורית:

1.       כבש שטחים רבים.

2.       פיתח רכב ברזל ונשק.

3.       נקט בשיטת הגליה ובילול (ערבוב).

-          ארם וישראל התפרקו עקב התאחדותן לקואליציה נגד אשור (בעידוד מצרים) והם הפסידו ואשור ניצחה אותן.

-          ממלכת יהודה שימשה "ואסל" אשורי וחיקתה את התרבות האשורית ולכן ניצלה מחורבן. (זאת בזמן מלוכת אחד).

-          בתקופת מלוכתו של חזקיה על יהודה – הוא מורד באשורים.

על המלכים בתקופה

כפיות הטובה של העם (ישעיהו, א' 2-5)

משיכת תשומת לב של ישעיהו

משיכת תשומת הלב של ישעיהו נעשית על מנת שישמעו כל האנשים את דבריו ויעבירו אותם הלאה, ויזכרו לעד.

(פסוק 2):

"שמעו שמיים

והאזיני ארץ

-

כי ה' דיבר"

- בחלק הראשון ("שמעו שמיים והאזיני ארץ") ישנה תקבולת נרדפת בין המילים המסומנות.

- בין החלק הראשון לחלק השני של הפסוקים ישנה תקבולת משלימה – למה השמיים והארץ צריכות לשמוע? כי ה' דיבר.

מדוע בפתיחת הנבואה ישנה פנייה לשמיים ולארץ?

1. שמיים וארץ – נצחיים.
2. שמיים וארץ – בריאתו, יצירתו של ה'. (אוניברסליות)
3. שמיים וארץ – היו עדים לברית שבין ה' לישראל.

לא מותר האדם מן הבהמה - הקדמה

(פסוקים 2-3):

"בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי

-

ידע שור קונהו

וחמור אבוס בעליו

-

ישראל לא ידע

עמי לא התבונן"

-          בחלק הראשון מודגמת כפיות הטובה של העם – ה' טיפח וגידל את "בניו" (העם) אך הם פשעו בו והיו כפויי טובה.

-          בחלק השני יש תקבולת נרדפת חסרה בין המילים החסרות. התקבולת הינה חסרה מכיוון שחסרה המילה "ידע" בשורה השנייה.

-          בחלק השלישי ישנה תקבולת נרדפת בין המילים המסומנות.

-          פתגם אומר כי "מותר האדם מן הבהמה", כלומר, לאדם יש יתרון על בהמות. אך כאן זה לא כך. העם מתנהג בצורה גרועה כל כך עד כדי כך שבהמות מתנהגות בצורה טובה יותר.

לא מותר האדם מן הבהמה – הסיבות

(פסוק 4)

"הוי      גוי        חוטא

            עם        כבד עוון

            זרע       מרעים

            בנים     משחיתים

            ####     נאצו את קדושי ישראל נזורו אחור."

-          בפסוק 4 מובע אמצעי רטורי: מצד אחד, מתייחס הנביא לעם מהרחוק ביותר (גוי) עד לדבר הקרוב ביותר שיכול להיות (בנים). מצד שני, הנביא מתייחס לחטאים מהחטא הקל ביותר לחטא הכבד ביותר.

-          בחלק האחרון של הפסוק לא נותן הנביא כינוי לעם. זאת מכיוון שהחטאים כה קשים והעם כל-כך יצא מהדרך עד כדי כך שאין כינוי לתת לו.

המסקנה: ככל שיחס הקרבה של העם לה' הולך וגדל – החטאים נעשים כבדים וגדולים יותר.

ß כפיות הטובה – כאן יש הסבר מדוע הם אינם מותרים מהבהמה – ככל שהם מתקרבים לה', הם יותר כפויי טובה כלפיו.

(פסוק 5):

"על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה כל ראש לחולי וכל לבב דוי"

ניתן לפרש פסוק זה בשתי דרכים:

פרשנות 1 - אילו חטאים?

"על מה תוכו עוד, תוסיפו סרה

-

כל ראש לחולי

וכל לבב דוי"

ניתן לפרש את החלק הראשון בצורה הבאה – ועל אילו חטאים עוד תענשו?! כבר אין על מה להעניש!

בחלק השני יש תקבולת נרדפת וניתן לפרש אותו כך – כל נושאי התפקידים שלכם (ראש, לבב) "חולים" – חוטאים.

פרשנות 2 – אילו עונשים?

"על מה תוכו, עוד תוסיפו סרה

כל ראש לחולי וכל לבב דוי"

את החלק הראשון של הפסוק ניתן לפרש כך – על אילו עוד מקומות בגוף תוכו (איזה עוד עונשים תקבלו?) – אף עונש לא עוזר!

העונש על החטאים (ישעיהו, א' 7-9)

המצב ביהודה – מצור סנחריב בתקופת חזקיהו

"ארצכם שממה

עריכם שרופות אש

אדמתכם לנגדכם

זרים אוכלים אותה

ושממה כמהפוכת זרים."

אמצעים אמנותיים ורטוריים בקטע:

-          חזרה – המילה "שממה" מופיעה פעמיים. (צבוע באדום)

-          חזרה על הכינוי – "כם" – שלכם.

-          מצלול של אש, ז, ש...

-          דימוי (צבוע בכחול) – הדימוי הוא שדברים נהפכים כמו שמים.

-          מהכלל לפרט – חלקי הפסוק מסודרים כך שהם הולכים מהכלל לפרט.

הערה: "זרים" בחלק ה-4 של הפסוק משמעותם סנחריב ואשור.

* פסוק זה מסמל למעשה על כך שהעם ייחרב ואיתו על הארץ.

(פסוק 9):

"לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו"

ניתן לפרש פסוק זה בשתי דרכים:

פרשנות 1

"לולי ה' צבאות

הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו."

סדום ועמורה – סמל לעונש כבד מאוד על חטא כבד מאוד בין אדם לחברו.

פירוש: אם ה' היה הורס את ירושלים, יהודה הייתה נראית כמעט כמו סדום ועמורה.

פרשנות 2

"לולי ה' צבאות

הותיר לנו שריד כמעט, ß הבלטת ההרס.

כסדום היינו

לעמורה דמינו"

החלקים 2-4 של הפסוק מדגישים את ההרס הרב שיהיה ביהודה.

גורלה של ירושלים

ירושלים תישאר היחידה בכל השממה, כמו שעם אויב מחזיק בה כנצורה בידוק:

"כסוכה בכרם ß כסוכתו של שומר הכרם.

כמלונה במקשה ß כמקום שבו לן השומר של שדה.

כעיר נצורה" ß כעיר ששמו עליה האויבים מצור.

הפולחן (ישעיהו, א' 10-15)

פסוק 10

"שמעו דבר ה' קציני סדום

האזינו תורת אלוהינו עם עמורה"

-          ישנה תקבולת נרדפת בפסוק זה.

-          גם כאן, פונה הנביא אל העם ואל מנהיגיו והוא ממשיל את העם ואת מושליו לסדום ועמורה – חטאיהם מאוד מאוד קשים.

אלוהים לא רוצה פולחן

בדומה לספר עמוס, גם כאן מודגש כי ה' לא רוצה פולחן – הוא מעדיף את מעשי הישר (שלא נעשים).

ה' לא רוצה זבחים, לא רוצה קטורת, לא רוצה שבת, לא רוצה חגים – כל אלה היו עליו לטורח.

** לפירוט נוסף והחרבה נוספת על הפולחן – ניתן לפנות לסיכום הקודם שנכתב במקרא.

פסוק 15

"ידיכם דמים מלאו"

-          דו משמעותי. מצד אחד שופכים דמי חלשים ומשפלים אותם ומצד שני יכול להיות שהכוונה היא שהם לוקחים שוחד. (הסבר מפורט יותר בחלק "פירוש מילים קשות")

תפקידו של הנביא (ישעיהו, א' 16-20)

הנביא מעמיד בפני העם את הברירות והאפשרויות שהוא יכול לבחור. בנוסף, הנביא מספר לעם מה עליו לעשות על מנת לכפר על החטאים שעשה.

מה העם צריך לעשות כדי לכפר על החטאים?

להלן רשימת הפעולות שעל העם לעשות על מנת לכפר על חטאיו:

1. להיות טהורים.
2. לא לעשות מעשים רעים – להפסיק עם הרע.
3. למדו היטב (חזרו בתשובה).
4. רדפו אחרי הצדק.
5. עזרו למי שנפגע  -  עזרו לעשוקים.
6. עשו משפט צדק ליתומים ולכל החלשים שאין מי שיעמוד לצידם.

פסוק 18

את פסוק זה ניתן להסביר על פי 2 פרשנויות:

פרשנות 1

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו

אם יהיו (חטאיכם) כתולע, כצמר יהיו"

-          תקבולת נרדפת חסרה.

הפרשנות: אם חטאיכם יהיו קשים, הם ילבינו אם תרצו לחזור בתשובה. עפ"י התנ"ך יש אפשרות לכפר על החטאים.

פרשנות 2

"אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג יהיו (?)"

פירוש: שלא תחשבו שעל חטאיכם הקשים תוכלו לכפר! הם לא יטהרו!

פסוקים 19-20

"אם תאבו ושמעתם, טוּב הארץ תאכלו

ואם תמאנו ומאיתם, חרב תאֻכלו"

-          בחלק הראשון של הפסוק – ניתן לחלק חלק זה לשניים – לפני הפסיק ואחרי הפסיק. החלק שאחרי הפסיק משלים את החלק הראשון.

-          משמעות החלק הראשון: אם תרצו לשמוע, אז תאכלו מטוב הארץ.

-          בין החלק הראשון לשני יש תקבולת ניגודית (בין המילים המסומנים).

-          משמעות החלק השני: אם לא תרצו ולא שמעתם, תהיה מלחמה ותישרפו.

-          לשון נופל על לשון: תאכלו ותאוכלו – מילים הדומות בצליליהן, אבל בעלות משמעויות שונות.

מצבה של ירושלים (ישעיהו א', 21-27)

"איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה"

פירוש: איך זה שירושלים הפכה ללא ישרה, לבוגדנית?

המילה זונה מסמלת כאן את העובדה שירושלים הפכה לעיר של חטאים.

ירושלים – עבר, הווה, עתיד

מילה מנחה בפסוקים על ירושלים

בפסוקים המספרים על ירושלים ישנם שורשים חוזרים – ש.פ.ט , צ.ד.ק , ש.ב.ה.

חזון אחרית הימים

אחרית הימים – פירוש ביטוי זה

אחרי

אחרון, סוף

עתיד רחוק

עתיד רחוק מאוד – קץ ההיסטוריה, סוף הימים, אין מלחמות.

אחרית הימים – אוטופיה לגן העדן: בין האדם לה', בין החיות לאדם, בין העמים, בין החיות, בין בני האדם, בין בני האדם לחיות.

עפ"י האמונה – בסוף ההיסטוריה יש חזרה לגן-עדן.

מיקום הר ה' באחרית הימים

"נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים

ונשא מגבעות

ונהרו אליו כל הגוים"

נכון= יציב, יעמוד איתן.

בראש ההרים – בית ה' נמצא על הר מוריה והוא לא ההר הכי גבוה. פסוק זה מראה כי יהיה מהפך – משהו מכוחות הטבע שיגרום להרים אחרים לקרוב ולהר ה' (הר מוריה) להיות בראש ההרים. דבר זה מסמל על:

-          מהפך פיזי.

-          מהפך רוחני – הר הבית "גבוה" בצורה רוחנית – בחשיבותו.

גוים= כל העמים.

ונהרו= גם נהר – זרימה של נהר ממקום גבוה למקום ונמוך וגם במשמעות של – הלכו אליו כל העמים.

התנאים לשלום הכלל עולמי

1. "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב" – עלייה מרצון לירושלים.
2. "ויורנו מדרכיו" – ה' מקור הסמכות השיפוטית. (מדרכיו = קצת מדרכיו, חלק מדרכיו, החלק המוסרי שבין אדם לאדם).
3. מטרה: "ונלך באורחותיו". אורחותיו = שיירה, דרך – יישום הנלמד בשלב הקודם.
4. ההבנה:

"כי מציון תצא תורה       - תקבולת כיאסטית.  

ודבר ה' מירושלים"                      תורה = תורת מוסר, תורת חיים.

5. "ושפט בין הגויים                      - תקבולת נרדפת.

והוכיח לעמים רבים"                 - ה' שופט את כל העולם – הוא המקור היחיד לשיפוט.

6. "וכתתו חרבותם לאתים             - תקבולת נרדפת חסרה.

---- וחניתותיהם למזמרות"    - החרבות והחניתות (מלחמה) יהפכו לכלי עבודה מועילים.

7. "לא ישא גוי אל גוי חרב  - תקבולת משלימה: חלק א' משלים את חלק ב'.

ולא ילמדו עוד מלחמה"  - לא יחזיקו כלי נשק ולא ירצו ללמוד להשתמש בהם כלל.

תכונות המלך האידיאלי

1. חוטר/נצר לבית דוד.
2. רוחו של ה' תהיה בו ותעניק לו:

- חוכמה ובינה.

- עצה וגבורה: לא יהיה חסר אונים, ימצא פתרונות ויהיה גיבור.

- כבוד לתורת ה'.

3. תהיה לו אינטואציה במשפטים: לא למראה עיניו ולא לפי שמועות ישפוט אנשים – אלא לפי אינסטינטקים – לפי האמת הפנימית שלו.

"ושפטך בצדק דלים                   - תקבולת נרדפת.

והוכיח במישור לענוי הארץ"      - במישור=ביושר.   לענוי = עניי/ענוי.

4. בזכות המלך הזה – "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
5. בשיקול הדעת ובמילותיו – הוא יעמיד את הרשעים במקום.
6. "והיה צדק אזור מותניו  - דימוי: המלך יהיה מחובר לצדק ולאמו–